כך נראית השוואת קבוצה גדולה.

אנשים פתוחים הם סקרנים מבחינה אינטלקטואלית, מעריכים אמנות ורגישים ליופי. בהשוואה לאנשים סגורים, הם נוטים להיות מודעים יותר לרגשותיהם. הם נוטים לחשוב ולפעול בדרכים אינדיווידואליסטיות ולא קונפורמיות. אינטלקטואלים מקבלים בדרך כלל ציון גבוה בפתיחות לחוויות; לכן גורם זה כונה גם "תרבות" או "אינטלקט".

עם זאת, מוטב כנראה לראות באינטלקט היבט אחד בלבד של פתיחות לחוויות. הציונים בפתיחות לחוויות קשורים רק במידה מתונה למספר שנות ההשכלה ולציונים במבחני אינטליגנציה סטנדרטיים.

מאפיין נוסף של הסגנון הקוגניטיבי הפתוח הוא קלות בחשיבה בסמלים ובהפשטות הרחוקים מן החוויה המוחשית. בהתאם ליכולות האינטלקטואליות הספציפיות של האדם, חשיבה סמלית זו יכולה ללבוש צורה של חשיבה מתמטית, לוגית או גאומטרית, של שימוש אמנותי ומטפורי בשפה, של הלחנה או ביצוע של מוזיקה, או של אחת מן האמנויות החזותיות או אמנויות הבמה הרבות.

אנשים עם ציון נמוך בפתיחות לחוויות נוטים לתחומי עניין צרים ומקובלים. הם מעדיפים את הפשוט, הישיר והברור על פני המורכב, הדו-משמעי והמעודן. הם עשויים להתייחס בחשדנות לאמנויות ולמדעים, ולראות בעיסוקים אלה דבר סתום או חסר תועלת מעשית. אנשים סגורים מעדיפים את המוכר על פני החדש; הם שמרנים ומתנגדים לשינוי.

פסיכולוגים, שלעיתים קרובות הם עצמם פתוחים לחוויות, מציגים לא פעם את הפתיחות כבריאה או כבוגרת יותר. ואולם סגנונות חשיבה פתוחים וסגורים מועילים בסביבות שונות. הסגנון האינטלקטואלי של האדם הפתוח עשוי לשרת היטב פרופסור, אך מחקרים הראו שחשיבה סגורה קשורה לביצועים טובים יותר בעבודת המשטרה, במכירות ובכמה מקצועות שירות.

דחפים אינם רעים מטבעם; לעיתים אילוצי זמן מחייבים החלטה מהירה, ופעולה על פי הדחף הראשון שלנו יכולה להיות תגובה יעילה. כמו כן, בזמן משחק ולא בזמן עבודה, התנהגות ספונטנית ואימפולסיבית יכולה להיות מהנה. אנשים אימפולסיביים עשויים להיתפס בעיני אחרים כצבעוניים, כאנשים שכיף להיות בחברתם וכקצת משוגעים.

עם זאת, פעולה על פי דחף עלולה להוביל לצרות בכמה דרכים. חלק מהדחפים הם אנטי-חברתיים. מעשים אנטי-חברתיים בלתי מבוקרים לא רק פוגעים באנשים אחרים בחברה, אלא עלולים גם להביא לתגמול נגד מי שביצע אותם. בעיה נוספת במעשים אימפולסיביים היא שלעיתים קרובות הם מניבים תגמול מיידי אך תוצאות בלתי רצויות לטווח הארוך. דוגמאות לכך הן בילוי חברתי מופרז שמוביל לפיטורים מהעבודה, הטחת עלבון שגורמת לפירוקה של מערכת יחסים חשובה, או שימוש בסמים מענגים שבסופו של דבר הורסים את הבריאות.

התנהגות אימפולסיבית, גם כשאינה הרסנית במיוחד, פוגעת ביעילותו של האדם בדרכים משמעותיות. פעולה אימפולסיבית אינה מאפשרת לשקול דרכי פעולה חלופיות, שחלקן היו נבונות יותר מהבחירה האימפולסיבית. אימפולסיביות גם מסיטה אנשים מהמסלול במהלך פרויקטים הדורשים רצף מאורגן של צעדים או שלבים. הישגיו של אדם אימפולסיבי הם לכן קטנים, מפוזרים ולא עקביים.

סימן היכר של אינטליגנציה, מה שאולי מבדיל את בני האדם מצורות חיים קדומות יותר, הוא היכולת לחשוב על התוצאות העתידיות לפני שפועלים על פי דחף. פעילות נבונה כוללת התבוננות במטרות ארוכות טווח, ארגון ותכנון של הדרכים להשגתן, והתמדה לקראת המטרות גם מול דחפים חולפים הפועלים נגדן. הרעיון שאינטליגנציה כרוכה בשליטה בדחפים מתומצת יפה במונח "שיקול דעת", שם חלופי לתחום המצפוניות. אדם בעל שיקול דעת הוא גם חכם וגם זהיר.

אנשים שמקבלים ציון גבוה בסולם המצפוניות אכן נתפסים בעיני אחרים כאינטליגנטים. היתרונות של מצפוניות גבוהה ברורים. אנשים מצפוניים נמנעים מצרות ומגיעים לרמות הצלחה גבוהות באמצעות תכנון תכליתי והתמדה. אחרים גם מעריכים אותם כאינטליגנטים ואמינים. מהצד השלילי, הם עלולים להיות פרפקציוניסטים כפייתיים ומכורים לעבודה. יתרה מזאת, אנשים מצפוניים במיוחד עלולים להיתפס כנוקשים ומשעממים.

אנשים שאינם מצפוניים עלולים לספוג ביקורת על חוסר האמינות שלהם, על היעדר שאפתנות ועל כך שאינם נשארים בתוך הקווים, אבל הם יחוו הנאות חולפות רבות ולעולם לא יכנו אותם נוקשים.

מוחצנים נהנים להיות בחברת אנשים, מלאי אנרגיה ולעיתים קרובות חווים רגשות חיוביים. הם נוטים להיות נלהבים ומוכווני פעולה, אנשים שסביר שיאמרו "כן!" או "קדימה!" להזדמנויות לריגוש. בקבוצות הם אוהבים לדבר, להתבלט ולמשוך אליהם תשומת לב.

למופנמים חסרות ההתלהבות, האנרגיה ורמת הפעילות של המוחצנים. הם נוטים להיות שקטים, מאופקים, שקולים ומרוחקים מהעולם החברתי. אין לפרש את מיעוט המעורבות החברתית שלהם כביישנות או כדיכאון; המופנם פשוט זקוק לפחות גירוי מהמוחצן ומעדיף להיות לבד.

העצמאות והאיפוק של המופנם מתפרשים לעיתים בטעות כחוסר ידידותיות או כיהירות. למעשה, מופנם שמקבל ציון גבוה בממד הנעימות לא יחפש את חברת האחרים, אך יהיה נעים למדי כשפונים אליו.

לכן הם מתחשבים, ידידותיים, נדיבים, מוכנים לעזור ונכונים להתפשר על האינטרסים שלהם לטובת האינטרסים של אחרים. לאנשים נעימים יש גם השקפה אופטימית על טבע האדם. הם מאמינים שאנשים הם ביסודם כנים, הגונים וראויים לאמון.

אנשים לא נעימים מציבים את האינטרס העצמי מעל ההסתדרות עם אחרים. בדרך כלל אין הם מוטרדים מרווחתם של אחרים, ולכן לא סביר שיתאמצו למענם. לעיתים הספקנות שלהם לגבי מניעיהם של אחרים הופכת אותם לחשדניים, לא ידידותיים ולא משתפי פעולה.

נעימות היא ללא ספק יתרון בהשגת פופולריות ובשמירה עליה. אנשים נעימים אהודים יותר מאנשים לא נעימים. מצד שני, נעימות אינה מועילה במצבים הדורשים החלטות קשוחות או אובייקטיביות לחלוטין. אנשים לא נעימים יכולים להיות מדענים, מבקרים או חיילים מצוינים.

פרויד השתמש במקור במונח "נוירוזה" כדי לתאר מצב המאופיין במצוקה נפשית, בסבל רגשי ובחוסר יכולת להתמודד ביעילות עם הדרישות הרגילות של החיים. הוא טען שכל אדם מגלה סימנים מסוימים של נוירוזה, אך שאנו נבדלים זה מזה במידת הסבל ובתסמיני המצוקה הספציפיים שלנו. כיום נוירוטיות מתייחסת לנטייה לחוות רגשות שליליים.

בעלי ציון גבוה בנוירוטיות עשויים לחוות בעיקר רגש שלילי ספציפי אחד, כגון חרדה, כעס או דיכאון, אך סביר שיחוו כמה מרגשות אלה.

אנשים בעלי נוירוטיות גבוהה הם תגובתיים מבחינה רגשית. הם מגיבים רגשית לאירועים שלא היו משפיעים על רוב האנשים, ותגובותיהם נוטות להיות עזות מהרגיל. הם נוטים יותר לפרש מצבים רגילים כמאיימים, ותסכולים קטנים כקשים ללא תקנה.

תגובותיהם הרגשיות השליליות נוטות להימשך פרקי זמן ארוכים במיוחד, ולכן הם נמצאים לעיתים קרובות במצב רוח רע. בעיות אלה בוויסות הרגשי עלולות לפגוע ביכולתו של האדם הנוירוטי לחשוב בבהירות, לקבל החלטות ולהתמודד ביעילות עם לחץ.